הגיגים

(פחות משלוש דקות קריאה) הזיכרון הראשון שלי של תחושת בדידות היה בערך כשהתיי בת חמש. היינו בחופשה משפחתית בארץ וביקרנו חברים, וכל הילדים דיברו עברית - חוץ ממני. אני זוכרת את הסיפור הזה היטב מכיוון שבהמשך חיי הרגשתי את אותה התחושה במצבים דומים. בתור עולה חדשה בארץ שלא ידעה את השפה, החיים נתנו לי מלא הזדמנויות להרגיש לבד, (https://rivkaklein.com/קצת-עליי/). אז, כילדה בת חמש, הסקתי שהילדים האלה בטוח מדברים עליי, (בכל זאת, ילדים בני חמש בטוחים שכל העולם סובב סביבם, אז על מה עוד הילדים האלה יכלו לדבר? חחח!). הייתי משוכנעת שהם לא אהבו אותי, והמחשבה הזאת פגעה בי. להרגיש לבד...