הגיגים

סתם, לא באמת…
זה לגמרי הבלוג הראשון שלי, רק רציתי לרגע לעשות למוח שלי תרגיל, שהוא יחשוב שהוא כבר עשה את זה בעבר. הרי לעשות משהו בפעם הראשונה זה תמיד מבהיל. כולנו יודעים כמה מפחיד עשוי להיראות הלא מוכר….

הכתיבה הראשונית הזאת עכשיו מזכירה לי את הפעם הראשונה שהכרחתי את עצמי לקפוץ מהמקפצה הגבוהה ביותר בבריכה של העיר שגדלתי בה.
גם אז נתקפתי בפחד גבהים מבעית והחלטתי לחזור כלעומת שבאתי, פוגשת בדרכי מטה את כל הילדים האמיצים שהמתינו לתורם… (כשאני חושבת על זה עכשיו – זה אפילו יותר מפחיד מלקפוץ)
אם תהיתם, בסופו של דבר, אחרי כמה ניסיונות כושלים אזרתי אומץ וקפצתי. אז גם גיליתי שאין לי שום תשוקה למקפצות (אבל זה כבר נושא לבלוג אחר).

עכשיו, כשאני קצת גדולה יותר ומיודדת עם עצמי יותר, אני מבינה שבכל פעם שטיפסתי במדרגות – אפילו שלא העזתי לקפוץ – התקדמתי. עזרתי למוח שלי להתרגל למקפצה, ולאט לאט הפחד ממנה פחת.
למעשה, בכל פעם שנכשלתי צעדתי צעד קטן אל עבר ההצלחה. סללתי לעצמי את הדרך להצליח.

אז הנה הוא, הבלוג הראשון שלי. עכשיו, כשכתבתי אותו, אני מצפה להמשיך ולשתף אתכם בהרהורים שלי.