כולנו מרגישים לבד, ביחד
(פחות משלוש דקות קריאה)
הזיכרון הראשון שלי של תחושת בדידות היה בערך כשהתיי בת חמש. היינו בחופשה משפחתית בארץ וביקרנו חברים, וכל הילדים דיברו עברית – חוץ ממני. אני זוכרת את הסיפור הזה היטב מכיוון שבהמשך חיי הרגשתי את אותה התחושה במצבים דומים. בתור עולה חדשה בארץ שלא ידעה את השפה, החיים נתנו לי מלא הזדמנויות להרגיש לבד, (https://rivkaklein.com/קצת-עליי/). אז, כילדה בת חמש, הסקתי שהילדים האלה בטוח מדברים עליי, (בכל זאת, ילדים בני חמש בטוחים שכל העולם סובב סביבם, אז על מה עוד הילדים האלה יכלו לדבר? חחח!). הייתי משוכנעת שהם לא אהבו אותי, והמחשבה הזאת פגעה בי.
למה אנחנו מרגישים לבד
כבני אדם, אנחנו יוצרים סיפורים בראש שאנחנו לוקחים איתנו, ומשליכים אותם על מצבים בעתיד. בשבילי, אחרי שחוויתי את תחושת הלבד הזאת פעם אחת, היה קל ברגעים אחרים למצוא הוכחות לכך שאני בכלל לא כמו האנשים מסביבי. בשבילי זאת היתה עובדה. ״אני פשוט לא שייכת. אני שונה. ולכן, אני לבד.״
איך להיות לבד בלי להרגיש בדידות
למעשה, אני לא זוכרת אם אי פעם פגשתי אדם שלא הרגיש לבד מעולם. בהסתכלות אחורה, רוב המטופלים שלי, צעירים ומבוגרים כאחד, חולקים איתי סיפורים דומים. אנשים יכולים להרגיש לבד בזמן שהם חלק ממשפחה גדולה ואנשים יכולים להרגיש לבד כשהם גרים עם עצמם. אנשים קטנים בגן מרגישים לבד כשהם לא יכולים למצוא חבר או חברה שיסכימו לשחק איתם ואנשים גדולים יכולים להרגיש לבד כשהם משוטטים באינסטגרם. עם הזמן הבנתי שכאשר אנחנו מרגישים את התחושה הזאת, זה מאשש שאנחנו חלק מהאנושות. הרי, חלק מהותי מהתבנית האנושית שלנו הוא לבדוק אם אנחנו שייכים, אם אנחנו בסביבה מוגנת ובטוחה . והאירוניה היא שכתוצאה מכך, כולנו מרגישים לבד – ביחד.
כשאת.ה מרגיש.ה לבד
אז פעם הבאה כשאת.ה נכנס.ת לחדר וחש.ה מנוכר.ת , תוכל.י להגיד לעצמך: ״כשאני מרגיש.ה לבד, זה אומר שאני חלק מהאנושות!״. סיכוי גדול שרוב האנשים באותו החדר מרגישים את אותה התחושה. וזה אומר שאחרי הכל, אנחנו לבד, ביחד.
מה שאני עושה כשאני מרגישה לבד
להרגיש לבד, זה חלק מהחיים – כמו השמש ששוקעת בסוף כל יום . זה בטוח לא אומר שמשהו ״לא בסדר״ בנו. הרבה פעמים, הדבר הכי מועיל שאנחנו יכולים לעשות עבור עצמנו הוא להכיר בתחושה הזאת, לקבל אותה, ומשם ולהמשיך לצעד הבא הכי קטן שלנו. הנה שלושת הטריקים האמינים שלי שבהם אני נעזרת כשאני מרגישה בודדה. בצורה הזאת אני נותנת מקום למה שאני מרגישה ובו בזמן יוצרת דרך לקצת יותר תחושת שייכות.
1. אני מכינה לעצמי כוס תה טעים במיוחד בספל יפה. אני חולקת את האהבה שלי לתה עם הנזיר הבודהיסטי תיך נאת האן ז״ל (אשר נפטר בתחילת 2022). זה כל כך מנחם לשמוע אותו מדבר על שתיית תה עם אופרה וינפרי: g: https://www.youtube.com/watch?v=LNiwOI0u9AI . לכתוב רק כמה משפטים בודדים עליו לא עושה חסד עם כמות הנחמה שאני מקבלת מקריאת הספרים שלו. הספר הזה לימד אותי שבלי בדידות אין תחושת שייכות : https://www.goodreads.com/book/show/20949716-no-mud-no-lotus.
2. אני מפנה את הכלים המלוכלכים, ומקרצפת את הכיור שלי! פליי-ליידי הצילה אותי כשהייתי אמא צעירה בלי שום מושג איך לסדר את הבית שלי. היא יצרה שיטה קלה ושימושית למנוע הצפה רגשית במשק הבית. כיום, ארגון וסדר הם אחת הפעילויות האהובות עליי. זאת הזדמנות בשבילי לזוז. זה מאפשר לי להוקיר תודה על העובדה שיש לי בכלל בית לנקות (כי כל כך הרבה אנשים בעולם חסרי בית….). בנוסף לכך, הצורה שבה היא משתמשת בטיימר כדי שלתהליך הנקיון יש התחלה, אמצע וסוף היא פשוט גאונית. http://www.flylady.net/d/getting-started/flying-lessons/crisis-cleaning/
3. למוזיקה יש כוח שיכול להפוך את מצב הרוח שלי, בעיקר כשאמן שר עם הנפש. בי. בי. קינג עושה בדיוק את זה. אני חולה על הבעות הפנים שלו! כדאי לכם להקשיב למוזיקה שלו. כאן יש אדם שמרגיש, ומרגיש את כל התחושות שמגיעות עם שברון לב. אני מקבלת צמרמורת כשאני רואה מישהו שכל כך נוכח עם רגשותיו, וזה עוזר לי להבין שאפילו דברים עצובים יכולים לגרום לנו להרגיש מחוברים ופחות בודדים. לצפייה והאזנה, הסתכל.י כאן: https://www.youtube.com/watch?v=4fk2prKnYnI.