מה לעשות ואיך אפשר להיות כשאנחנו מפחדים
כאשר אנחנו מפחדים, אנחנו באופן אוטמטי חושבים מה לעשות. אבל, לפני שנדבר על מה לעשות כאשר אנחנו מפחדים, אני חושבת שכדאי שקודם נחשוב איך להיות עם עצמנו כשזה קורה. באופן איש אני ממש מפחדת מרעידות אדמה (מי יבוא להלויה שלי???). אפילו כשציירתי את העכבר, כל הגוף שלי התכווץ. רובנו מנסים להעלים את הפחדים שלנו הכי מהר .שאפשר. בדרך כלל אנחנו לא יודעים איך לעבד את החוויה שלנו. בנוסף, התחושות של פחד ולחץ בגוף ממש לא נעימים
, פעם הייתי מלכת ״העלמת הרגשות״. אם אפילו הייתי שמה לב לשנייה שאני נמצאת במצב מתוח, הייתי מיד מוצאת דרך להסיח את דעתי. זה הבתטא בנקיון הביתף אבל בעיקר לא לשבת לשנייה עם עצמי. אבל כשאנחנו מתעלמים מהרגשות או שלנו, הן קטנים והן גדולים, הגוף שלנו עלול לשלוח לנו מסרים כדי שנשים לב. למשל,אצלי זה מתבטא במיגרנה או דפיקות לב. מצד שני, אני שומעת מהרבה מטופלים שקשה יותר לבלוע אוכל או שמרגישים צורך להתפנות כל הזמן. לכל גוף התקשורת שלו.
!אז מה לעשות כשאנחנו מפחדים? לתת לרגש זכות קיום
כאשר אנחנו מפחדים, אנחנו בדרך כלל מנסים להעלים את התחושה הלא נעימה הזאת, הכי מהר שאפשר! באופן אירוני, אנחנו דווקא צריכים להכיר בעובדה שמה שכל כך קשה עבורנו – בדיוק זה: משהו מאוד קשה. לפעמים רק לתת מילים לרגשות ותחושות בגוף מספיק, ואז הגוף שלנו יאפשר לנו להמשיך הלאה. (אמילי ואמליה נגוסקי כותבתות על הקונצפט הזה כהשלמת המעגל הרגשי בספרן המעולה ״שחיקה״. ובזמנים אחרים אנחנו נחזור לחוויה שלנו כי אנחנו זקוקים לעוד זמן כדי להבין מה בדיוק קרה. הגוף שלנו ייראה לנו את הקצב.
מה יקרה אחרי שפחדנו
הסיפור ׳אנחנו צועדים לצוד דובים׳ מתאר כיצד אנחנו יכולים ׳להיות׳ עם מחסומים שבאים בדרכנו ואיך להמשיך אחריהם. כשאנחנו חושבים רק שחור, אנחנו מפחדים שכל התחשובות ורגשות הלא נעימים ישארו איתנו לנצח נצחים. זה מעויל לזכור , שכמו בטבע, דברים באים והולכים. גם התחושות והרגשות שלנו עוברים אונות. כמו שאמרתי קודם, אחרי כל חוויה שיש לנו, דברים אחרים ייקרו. המשפט האהוב עליי בסיפור הוא: ״אנחנו לא יכולים לצעוד מעל, אנחנו לא יכולים לצעד מתחת, ואני נעזרת בדימוי הזה כשאני בתוך סיטואציה שמפחידה אותי.אנחנוחייבים לצעוד דרכו״
אז מה קורה אחרי שלמדנו לא רק מה לעשות כשאר אנחנו מפחדים, אבל גם להיות עם התחשות והרגשות הגדולים? אני חושבת שהכי , אנחנו לומדים שאנחנו מסוגלים לשרוד אותם. נרגיש קצת יותר טוב, ואז חווים פחד אחר. כשאנחנו מצליחים לעבור דרך, ולא להתחמק ממה שאנחנו מרגישים, הגוף שלנו יחווה הקשבה אמיתית ולא יצטרך לדבר בקול רם.